איטליה היא חלום למטיילים - ויותר מכך, לכל חובבי האומנות והצלמים.
בערך חצי שנה לפני שהקורונה עוד היתה דבר, תכננתי יחד עם אמא ודודה שלי טיול אפי ללונדון, לכבוד יום ההולדת השישים שלהן.
התפרצה לה המגפה העולמית ו"איזי ג'ט", איתם הזמנו כרטיסים החליטו שהם לא מחזירים כסף חזרה אלא רק מביאים ואוצ'רים. כך יצא שנשארנו עם כרטיס פתוח עד יולי השנה, ובניגוד לכל ההמלצות, "נאלצנו" לבחור ביעד הירוק ביותר כדי שהכסף לא ילך לפח. עשור אחרי החופשה הקודמת שלי עם רפי, זכינו סוף סוף לנופש מחודש במקום הכי יפה בעולם.
את תיאור הטיול כתבתי במשך כמה ימים וחילקתי אותו למספר חלקים:
מלון Holiday In בג'נובה וחניה במלון
כנסיית - Chiesa del Gesù e dei Santi Ambrogio e Andrea
Palazzo Bianco
תצפית
אקווריום
חניון ב"פיאצה די ארמי" בלה ספציה
מלון Affittacamere Rio Centrale
רכבת בין הכפרים
חניון "Parcheggio Firenze Villa"
מלון B&b Residenza Giotto Firenze
גני בובלי
תצפית כיכר מיכאלנג'לו
מוזאון אופיצי
גלרית האקדמיה
דואמו
כנסיית מריה נובלה
חניון Parking ATM Famagosta (Parking ATM Famagosta)
Sforzesco Castle(קסטלו ספורצסקו)
מוזאון דואמו
גג דואמו
קניון מותגים
מלון Ascot Lodging
חלק א' - טיסה והתחלת טיול
בכל הקשור לבדיקות קורונה, אני מפנה ישר לפוסט של לוד, שגם היא חזרה לא מזמן מאיטליה וסיכמה נהדר את הנושא.
בעת הטיסה שלנו, לא היה צורך בבדיקה מקדימה בארץ, ככה שחסכנו כמה שקלים. שווה לבדוק ולהתעדכן בסמוך לתאריך. את הבדיקה באיטליה ביצענו גם כן במעבדות SYNLAB בפירנצה ולאחר מכן בחזור, בנתבג, בהזמנה מראש כדי להפחית עלויות.
את איטליה בגדול אפשר לעשות בקלות ברכבות. התחבורה הציבורית שם נהדרת, זמינה ומסודרת מאוד. אנחנו חובבי נהיגה ולא רצינו להיות קשורים לתחבורה הציבורית יותר מדיי, ככה ששילבנו בין מכונית שכורה לאזורי חניה חיצוניים לעיר ומהם בתחצ או הליכה למרכז, שבו לרב יש איסורי נהיגה וכניסה עם רכב.
שימו לב שאם אתם מתכננים על נסיעות עצמאיות, כניסה לאזור אסור תפיל עליכם קנס לא קטן ועל כן יש לוודא היטב שאתם לא נוהגים באזורי הZTL.
את היום הראשון התחלנו בשעות אחה"צ כשנחתנו בשדה התעופה של מילנו. משם לקחנו ישר את הרכב השכור (שווה לבדוק בקבוצת "צפון איטליה למטיילים" לקבלת הנחות לחברות השכרה) ונהגנו כשעתיים וחצי לג'נובה.
בניגוד לכביש 6 הידוע לשמצה בארץ, באיטליה יש כל כמה קילומטרים נקודות עצירה עם תחנות דלק ומסעדות עם אוכל סביר פלוס, ככה שגם אלו הנאלצים לנהוג שעות ארוכות יכולים לשבת בכיף ולסעוד ממיטב המטבח האיטלקי. מהנסיון שלנו, המסעדות של AOTUGRIL ממש מוצלחות, ברמה שאת הכריכים הכי טובים באיטליה אכלנו אצלהם ובכל נסיעה ארוכה השתדלנו לעצור בתחנות של האאטוגריל.
הגענו בשעת ערב למלון שהזמנו בג'נובה - "הוליידי אין" שנמצא במרחק מה ממרכז העיר (כ15 דקות הליכה), ובו חניה יומית בעלות של 12 יורו ללילה.
בשלב הזה כבר קרסנו מעייפות, בייחוד אחרי הטיסה הארוכה בקופסאת השימורים לה "איזי ג'ט" קוראת מטוס.
על הטיול ומה לעשות בג'נובה – בהמשך.
חלק ב' - ג'נואה-ג'נובה
את הבוקר התחלנו בצעדה אל עבר המגדלור הנאה המשתרע מצדו השני של הנמל העתיק וצופה עליו.
דבר אחד למדנו על בשרנו כמה פעמים בטיול – לבדוק היטב שעות פעילות *לפני* שמגיעים למקום.
ככה שגילינו שהמגדלור נפתח רק בשעה מאוחרת יותר, ואנו משכימי קום מדיי עבור האיטלקים השאננים.
הלכנו אל עבר העיר העתיקה עם מפה בידנו וחיפוש אחר כוס קפה (אותו מצאנו, יחד עם זוג מאפים טריים ומעולים באזור הנמל).
האזור התיירותי נמצא כ-15 עד 20 דקות הליכה ממלון "הולידיי אין" בו הינו. ניתן גם לקחת את המטרו בסמוך ולהגיע ישירות למרכז. העיר עצמה בנויה על גבעה, כך שבכל מקרה כדי לעבור בנקודות המעניינות בה, יש צורך בהליכה לא מועטה אבל גם שם יש תחנות מטרו רבות הפזורות ברחבי העיר.
נמל העיר שוכן על שפת ים והיה בין הגדולים והחשובים באיטליה.
היום אפשר למצוא בו ספינת פיראטים ענקית (ניתן להכנס אליה בתשלום, אנחנו ויתרנו), אקווריום מהגדולים בים התיכון (מומלץ מאוד עם ילדים ובלעדיהם) וגלגל ענק.
אחד המקומות שהגענו אליו דוקא במקרה, ולא צוין באתרי העיר כמומלץ במיוחד היתה כנסיית - Chiesa del Gesù e dei Santi Ambrogio e Andrea שמבחוץ לא נראית מרשימה במיוחד, אך מבפנים מצופה זהב ופרסקות עוצרות נשימה.
משם טיילנו אל עבר המזרקות היפות שבמרכז העיר העתיקה ושוטטנו ברחובות המדהימים אל המוזאון שב Palazzo Bianco. אף עפי שהוא מכיל הרבה יצירות ומסודר מאוד, רב רובן עוסקות באומנות הנוצרית ובאופן אישי זה התחיל לעייף אחרי זמן מה, כך ששמחנו לסיים ולעלות על התצפית של העיר.
העליה לא קלה, אבל בהחלט שווה את המאמץ. כשמגיעים אל רום הגבעה, יש נוף של כמעט 360 מעלות אל העיר והנמל, הכנסיות, והאזורים החדשים יותר הנפגשים עם העתיק.
בשלב הזה כבר הינו גמורים מהשמש והחום והתרסקנו באיזו מסעדת תיירים שנראתה סבירה.
ההצלחה הכי גדולה היתה מנת הפתיחה שלי – סלט פירות ים שהגיע טרי וענקי, בכמחצית המחיר שהיה עולה בארץ.
באופן כללי, לא חיפשנו מראש לחסוך על אוכל אבל גם לא ללכת למסעדות יוקרה – בטח כשהמחירים באיטליה מאפשרים ישיבה זוגית במסעדה טובה בכ-30 יורו לזוג. ככה שבפועל פשוט ניסינו ואכלנו מכל הבא ליד (יחד עם הליכות של כ-15 ק"מ כל יום, בהחלט נאלצנו להתחזק כל כמה שעות במאפה זה או אחר).
את היום סיימנו באקווריום, לו היה שווה להקדיש לפחות שעתיים והוא בהחלט מרשים ושווה ביקור.
חזרנו בגרירת רגליים למלון ומאחר וזה היה יום שישי, וחלק גדול מהמקומות היו סגורים בשעות הערב – מצאנו לבסוף מסעדה קטנה וביתית במרחק של כ10 דקות הליכה. אף עפ"י שמנת הפסטה שלהם היתה אלוהית, שאר האוכל לא היה מדהים ולכן לא אמליץ עליה במיוחד.
בשורה התחתונה – ג'נובה אולי אפרורית ביחס לפירנצה, אבל דוקא מבחינת משפחות היא יכולה להתאים היטב. יש בה הרבה אטרקציות לילדים וכנקודת מעבר כנראה תהיה יותר טובה למשפחות משאר המקומות שבילינו בהם כזוג וזולה יותר מהערים היותר "חשובות".
חלק ג' - צ'ינקו טרה
בבוקר היום ה3 שלנו באיטליה (יום שבת) עזבנו את המלון בג'נובה ויצאנו בשעה מוקדמת אל "לה ספציה" – היא נקודת היציאה אל 5 כפרי הדייגים הצבעוניים שנקראים צ'ינקו טרה.
היות והכניסה לכפרים יכולה להיות בעייתית, החלטנו שנחנה בלה ספציה בחניון חינמי ב"פיאצה די ארמי" ומשם הלכנו מספר דקות אל הרכבת המובילה אל הכפרים.
טיפ חשוב שכדאי לאמץ לפני הנסיעה לאיטליה הוא להזמין כל מה שאפשר מראש באינטרנט.
כרטיסי כניסה למוזאונים, כרטיסי רכבות וכן הלאה. מאחר והגענו אל הרכבת במהלך הסופ"ש, התור התארך במקומיים שגם הם נסעו להשתזף בחופי הכפרים והיה נחסך לנו אם הינו קונים מראש את הכרטיס המשולב.
הכרטיס עצמו מאפשר נסיעה יומית וחופשית בין הכפרים (16 יורו לאדם, 29 ליומיים) ושימש אותנו היטב.
את העצירה הראשונה עשינו בכפר הראשון – ריו מאג'ור, ועלינו עם התיקים שלנו אל המלון (בעצם חדר להשכרה) Affittacamere Rio Centrale. קיבלנו עליו המלצה חמה באחת מקבוצות המטיילים והוא אכן היה כל מה שהובטח ויותר.
כן חשוב לשים לב שבכל הB&B והדירות, אזור הקבלה לא מאויש בסופי שבוע וצריך לוודא מראש שעת הגעה, אחרת תתקלו בדלתות סגורות.
הכפרים על אף נופיים עוצר הנשימה יהיו מאתגרים למדיי למתקשים בהליכה, שכן אפילו אל המלון נאלצנו לעלות לא מעט, על כל הציוד שעימנו. בכפרים עצמם יש המון עליות ואלו הסובלים מכאבי ברכיים יאלצו לוותר על רב נקודות הנוי במיוחדות. ניתן לעבור בין הכפרים בהליכה אם אתם בענייני טראקים, אבל בחלק מהמקומות רשום כי מספר מעברים סגורים – כך שיש לבדוק לפני היציאה.
שוטטנו מעט בריו מאג'ורה ומשם חזרנו אל הרכבת ועברנו בין הכפרים. מתוך כולם, ויתרנו רק על הכפר השני שלפי מה שבדקנו באינטרנט – דורש עליה רגלית לתצפית, אך מעבר לזה אין בו הרבה. יום אחד בהחלט מספיק למעבר בין כל הכפרים וטיול רגלי לאורכם ולרוחבם, יחד עם הפסקות לכוס יין או ארוחה טובה.
לקראת ערב כשחזרנו אל ריו מאגו'רה כבר הינו שפוכים לגמרי מעייפות (עם מליון תמונות עבורי במצלמה). המלון ששכרנו נמצא באזור מרכזי, קרוב לכנסיה ואל הנמל, אליהם הלכנו עוד פעם לפני השקיעה – הדי מאוחרת באיטליה ומשם חזרנו אל מרפסת המלון יחד עם פיצה שקנינו ברחוב הראשי (מבאסת ביותר!) ובקבוק לימונצ'לו.
אם אתם אוכלי כל – דוכני פירות הים המטוגנים שווים מאוד (מאוד) עצירה. רק להזמין קונוס על כל מיני מאכלי ים מטוגנים ולנשנש במהלך הטיול. בנוסף, בריו מאג'ורה יש מספר סופרים/מעדניות כך שבהחלט אפשר להרכיב ארוחות עצמאיות עם מבחר הגבינותף הלחמים והנקניקים הטריים שבמקום.
חלק ד' - פירנצה
ביום ראשון בבוקר עזבנו את לה ספציה והכפרים הקסומים כדי לנהוג לפירנצה.
כמו שאר הערים הגדולות- הכניסה אליה מותרת רק לבעלי תו מיוחד ולכן השארנו את האוטו בחניון "Parcheggio Firenze Villa" (עלות של 7 יורו ל24 שעות) ומשם לקחנו את הרכבת הישר אל מרכז העיר, נפעמים בכל צעד מהיופי והגודל שלה, בעיקר כשמגיעים אל רחבת הסנטה מריה דל פיורה (דואמו).
המלון שבחרנו, B&b Residenza Giotto Firenze, היה מהיקרים בחופשה הזו (עדיין זול לאין שיעור ביחס למחירי הארץ) ושווה כל שקל. מעל החנות של גוצ'י, היישר עם מרפסת אל הדואמו – היה החדר שלנו. מסודר, רחב, כולל ארוחת בוקר מפנקת ושירותיות מעל ומעבר.
מאחר ולא ידענו אם ניסע ישירות לעיר או נעצור בדרך, לא קבענו שום דבר ליום הזה ובילינו את רובו בשוטטות בין רחובות העיר, חוצים את הנהר אל עבר הגשרים המרוחקים וחזרה לאזורי התיירות.
באופן כללי, העיר מסועפת רחובות עתיקים וכמעט ולא יצא לנו ללכת באחד מהם פעמיים – בכל דרך שלקחנו גילינו כנסיה, מונומנט או פשוט ארמונות מרהיבים בני מאות שנים. זו עיר שווה לחרוש ברגל כמה שיותר, אפילו בלי תוכניות קונקרטיות.
ביום שני הזמנו כרטיסים מראש לגני בובלי. שימו לב כי בימי שני המוזאונים סגורים וזה יום טוב לנצל את האטרקציות האחרות של העיר, בעיקר הכנסיות המדהימות שלה.
הגנים סמוכים לארמון מדיצ'י (שלצערי ויתרנו עליו), ומהווים פארק ענק שאפשר לשוטט בו במשך שעות. רפי לא יסכים איתי, אבל לטעמי הגנים הם משהו שאפשר לחלוטין לוותר עליו אם צפופים בזמן. הם לא מרשימים מאוד וכמעט ולא היו שום הסברים ליד הפסלים המפוזרים בפינות הפארק, ככה שעבורי זה הרגיש מנותק ממשמעות ופשוט היה טיול נחמד בין שבילים ביום חם למדיי (ומדיי).
אם אתם כבר בעבר הזה של הנהר, אני מאוד ממליצה על ביקור בכנסיית סנטה מריה נובלה המרשימה. הגענו אליה בשעה מאוחרת מדיי כשהיתה כבר סגורה, וכשחזרנו ביום אחר אחהצ, הסתבר שהכנסיה אומנם פעילה אבל בית הקברות שלה – שהוא מרתק ביותר, פתוח רק עד השעה 13. לכן תבדקו טוב שעות פתיחה ותכננו את הטיול בהתאם, חבל לפספס וללכת קילומטרים הלוך ושוב כדי לראות גן סגור. במלוא מובן המילה.
ואם כבר קילומטרים, איך אפשר לוותר על התצפית בשקיעה. אל רחבת כיכר מכילאנג'לו ניתן להגיע בקלות ברגל או לקחת את התחבורה הציבורית אם אתם מתקשים בעליות. פסל דוד של הכיכר היה בשיפוצים, אבל גם ככה הדבר המדהים ביותר בנקודה הזו היא העיר הנפרשת אל מול עיניכם, בטח ובטח כשהשמש מתחילה ללטף את האופק והמים, הגשרים והכנסיות נצבעים בזהב. כדאי להיות שם קצת לפני השקיעה כי בשעות השיא כל התצפית נתפסת על ידי זוגות, צלמים וסתם תיירים. ברקע יהיה נגן כלשהו, מוכרי תיקים וצעיפים וכמה מסעדות בינוניות במחיר מופקע ביחס למה שתמצאו ברחובות למטה.
כשתסיימו את התפצית, רדו היישר אל פיצרית I'Pizzacchiere והגלידה המדהימה שמולה. בכלל, האזור שבו נמצאת המסעדה מרגיש מנותק מהוייב המתוייר שבמרכז העיר העתיקה ומזכיר יותר את נווה צדק על גווניה והאנרגיה הצעירה שבה.
יום שלישי. אחרי ארוחת הבוקר המפנקת במלון, יצאנו היישר אל מוזאון אופיצי. היות וקנינו את הכרטיסים מראש דרך אתר המוזאונים של פירנצה, קיבלנו את הכרטיסים הפיזיים יום לפני כן כשהגענו לגני בובלי, ככה שלא הינו צריכים בכלל לעמוד בתור לקופות.
אין מה להגיד על המוזאון חוץ מזה שזו חוויה שמימית עבור חובבי האומנות. בגלל לחץ של זמן הינו שם רק 3 שעות – מה שכנראה יספיק למי שרוצה לעבור בזריזות יחסית על כל החדרים, אחרת היתי יכולה לבלות יום שלם בהתבוננות במיטב היצירות של ענקי הרנסנס.
מהמוזאון צעדנו היישר אל מעבדות הSYNLAB לבדיקת הקורונה. המעבדה לא רחוקה באופן יחסי, כך שלא היה צורך להתנייד על גלגלים אל מחוץ לעיר. חשוב להזמין תור מראש ולהתכונן לבדיקה מאוד פולשנית (משום מה נראה היה שהטכנאית מנסה לעבר אותי מרב שדחפה את המטוש עמוק אל תוך אפי).
מאחר והבדיקה מיועדת רק לאיטליה, תחסכו לכם את התשלום על תרגום באנגלית ורק תוודאו שיש שם את מספר הדרכון, אחרת התוצאה לא תתקבל בשדה התעופה.
אכלנו ארוחת צהרים במסעדה סמוכה וקינחנו בקפה ומאפים אלוהיים ב- Caffè Pasticceria Serafini, מהמאפיות הטובות שבדקנו, שגם היא נמצאת מרחק חצי רחוב מהמעבדה.
הספקנו עוד להציץ בדואמו מבפנים (ויתרנו מראש על עליה למגדל הפעמונים) ולהמשיך לגלריית האקדמיה, שגם אליה נקנו כרטיסים מראש. הכניסה אליה מסודרת ממש, לפי שעות מוזמנות מראש כבכל שאר האתרים. בין העייפות שבה כבר הינו בשלב הזה של היום המאוד חם ובשילוב הביקור המקדים באופיצי – האקדמיה היתה חיוורת לעומת המוזאון הקודם ולא נשארנו פעורי פה מרב יצירותיה. בכל מקרה, כדאי לבקר שם. בטח ובטח אם אומנות זורמת בדמכם, ולו כדי לעשות סלפי עם דוד (המקורי, אחרי שראיתם את האחרים הפזורים בעיר).
מהאקדמיה חצינו שוב את הנהר וביקרנו בכנסיית מריה נובלה שפספסנו ביום הקודם. הפעם היא היתה פתוחה, כפי שרשום בגוגל, אבל הסתבר שבית הקברות המרשים שלה נסגר מוקדם. החלטנו שנסתפק בכנסיה ובתצפית היפה, וכבר לא נרצה לשוב לגבעה בפעם השלישית ביום המחר. ממליצה מאוד להגיע לשם, רק לוודא שעות מראש (כולל של בית הקברות!!!).
מבחינת אוכל, ולא רק – אל תוותרו גם על השוק המרכזי. החלק התחתון, שהוא דוכני מזון מפנקים פתוח עד 12 בערך, אבל המסעדות בקומה השניה עובדות לאורך כל היום וכמה מהן ממש טובות. ממה שזכרנו ממש לטובה היתה הפיצה ובעיקר דוכן הכמהין עם הריזוטו המטורף שלהם.
בנוסף, רשת סופרים אחת שפזורה בעיר יש בה גם מעדניות שאפשר לקנות בהן אחלה סלטים, לחמים ואפילו גבינות טובות הביתה אם אתם לא מצליחים להתאים את הזמן בשביל הגעה לדוכני השוק.
מאחר והצלחנו לדחוס את כל מה שתכננו ועוד הרבה יותר ביום אחד, וארמון מדיצ'י עובד רק בשעות הצהרים – החלטנו שאת היום הבא ננצל למילאנו.
בסהכ הינו יומיים וחצי בפירנצה וחצינו אותה לכל רוחבה ואורכה (וכמה פעמים גם לגובה). זו עיר מדהימה שאפשר להיות בה בקלות גם שבוע. הרומן שלי איתה התחיל מסיור קצר של כמה שעות לפני יותר מעשור שלאחריו נשבעתי שעוד אשוב לחוות את העיר במלואה. אף על פי שסימנו "וי" על מרבית הדברים ההכרחיים לתיירים, היתי רוצה לשוב אליה עוד ועוד, מלווה בספרי אומנות ולהתנסות בסדנאות של ציור, פיסול ובישול שיש בהמוניהן למי שפחות לחוץ בזמן (גם כאלו יומיות לתיירים).
חלק ו' - מילאנו
כמו שכבר כתבתי קודם – פירנצה היא מהמקומות שאפשר לבלות בהם נצח ועוד קצת. אבל בכל זאת, ביומיים וחצי הספקנו לסמן וי על רב אתרי התיירות החשובים והחלטנו שביום האחרון לפני הטיסה ננסה לראות גם את מילאנו.
הנסיעה לשם מפירנצה ברכב אורכת כארבע שעות, בכבישים סופר רחבים ונוחים להבנה עם נקודות עצירה רבות לכל מי שנזקק לקפה/ אוכל/ שרותים...
השארנו את האוטו כבכל הפעמים האחרות מחוץ לעיר, בחניון Parking ATM Famagosta (Parking ATM Famagosta) ו משם ברכבת התחתית הישר למרכז. הרכבת מגיעה כל חמש דקות לערך והשילוט בה די ברור ומאוד נח.
מתחנת הרכבת הלכנו ברגל קודם כל לSforzesco Castle(קסטלו ספורצסקו), מבצר עתיק שהיום מהווה פארק ענק ומבחר עצום של גלריות (כרטיס כניסה אחד מאפשר ביקור בכולן). החלטנו להקדיש לו כשעתיים וחצי ובדיעבד זה היה מעט מדיי. המסדרונות הפנימיים מלאים באוצרות אומנות מתחום הריהוט, ציור, פיסול ועוד. לצערנו הגלריה של לאונרדו דה וינצ'י היתה בשיפוץ וזו של האומנות המצרית הוחלפה באחרת – אך מרתקת לא פחות.
את הגנים עצמם לא ראינו בכלל, כך שנראה שרק במקום הזה אפשר לבלות בכיף יום שלם.
לאחר שרצנו בין התערוכות, המשכנו רגלית אל הדואמו של מילאנו.
היות והיה יום חם, החלטנו להתחיל קודם כל במוזאון ורק אחכ לעלות אל גג הכנסיה, כשהשמש תרד מעט. כמה שהמחזה של הבניין עצמו מרחוק עוצר נשימה, ככה הפנים שלו היה עבורי קודר ולא נגיש – פיזית ורגשית. יחד עם זאת, אני כן ממליצה לקנות את הכרטיס המשולב ולבקר גם בתוך הכנסיה וגם במוזאון שלה, המכיל אוצרות מדהימים ואומנות נוצרית יפיפיה.
למתקשים בהליכה, אפשר לעלות אל גג הדואמו גם במעלית, אבל בסה"כ העליה לא קשה מדיי ויש כ -150 מדרגות עם הפסקה באמצע.
המראה מלמעלה אל הכיכר ואל שאר העיר פשוט עוצר נשימה. לראות מקרוב הן את הפיתוחים המדוייקים של כנפות הכנסיה והן את שאר חלקי העיר העתיקים והחדשים שווים בהחלט את המחיר ואת התמונות שתקבלו משם אם אין לכם פחד גבהים.
רגע לפני פרידה מהעיר, נכנסו אל קניון המותגים הסמוך.
והנה שנינו, אחרי שעות של נהיגה, הליכה בשמש ובאופן כללי לבושים במיטב מחלצות ההומלס הסביר עוברים בעולמם של העשירים, נוגעים בבעתה במחזיקי מפתחות ממותגים שעולים כמחצית המשכנתא שלנו. קשה לתאר את החלחלה שעברה בפני המוכרים שראו אותנו מזהמים להם את עולמם רב החן. מיותר לציין שיצאתי משם מדוכדכת ומלאת חוסר בטחון ומודעות עצמית נמוכה כפי שלא היתה לי גם כמתבגרת . יתכן ואם הינו מטיילים שם ולו אחרי מקלחת, החוויה היתה אחרת. כך או כך, מילאנו השאירה לי טעם מר בפה. בעוד פירנצה הרגישה עתיקה ומלאת תרבות, מילאנו היתה כאחות הצעירה שמתהדרת ביותר מדיי תכשיטים שמסנוורים מרב בוהק.
חזרנו ברגל אל הרכבת, משם לחניון ויצאנו אל המלון שבו העברנו את הלילה האחרון.
המלון, Ascot Lodging שנמצא כעשרים דקות ממילאנו וכחמש דקות משדה התעופה היה פשוט ביותר (ספק שיש לו כוכבים אפילו) ואת המפתח השאירו לנו בדלת, שכן בשעות הערב, בדומה להרבה מקומות לינה זולים אחרים – אין איש בקבלה.
הטיסה שלנו היתה בשעות הבוקר המוקדמות, לא רצינו להתברבר בנסיעות וקימה מוקדמת מדיי וכך המלון איפשר לנו להתארגן מהר ולהגיע תוך מספר דקות לשדה התעופה.
טיפ קטן למגיעים לשדה – מבחר החנויות הכי גדול נמצא דוקא לפני הצ'ק אין הראשוני, אחר כך יש את הדיוטי ועוד מספר חנויות יותר מצומצם שגם סגור ברובו בשעות בוקר מוקדמות (ובית קפה אחד בלבד ממה שראינו) ולאחר בידוק הדרכונים כבר אין מקומות אכילה מעבר למכונות אוטומטיות. אם אתם מגיעים עם רצון לבזבז, אל תרוצו ישר אל התחנה האחרונה.
זהו, נגמרה איטליה. זו היתה הפעם הרביעית או החמישית שלי בה, ואין לי די. מהארצות שאני מכונה לשוב אליהן כל שנה, לגלות עוד ועוד וללמוד את סודותיה העתיקים.
מזל שההורים נוסעים בעוד כמה ימים, לפחות נוכל לעשות ריפיל של פרמז'ן (תקנו הרבה!!!! חיסלנו את שלנו תוך דקה בערך)
