• קרינה גליקין יערי

איך חושבים צילום

הדבר הכי קל בצילום זה לקחת את המצלמה (או הנייד) וללחוץ על הקליק. הדבר הכי קשה יהיה להפוך את זה לתמונה טובה - כי גם אם העין שלנו רואה משהו מאוד מיוחד, טווח הצבעים, האור והזוית של עדשת המצלמה הוא שונה ולעולם לא יתאר בדיוק את מה שאנחנו מסתכלים עליו.

בהרבה ממסגרות המלמדות צילום, בכדי לפתח את החשיבה היצירתית והשונה - אחד התרגילים הראשונים הוא לקחת חפץ בסיסי כלשהו ולצלם אותו במאה צורות שונות.

להסתכל על מזלג ולראות מזלג זה קל. וביננו? גם משעמם.

אבל כמה פעמים ניסיתם לצלם אותו מקרוב, מרחוק, מלמטה... כל זוית, אור ומיקום יהפכו את המזלג שלכם לאומנות מיוחדת ואישית.




אז נניח שמזלג אפשר להפוך ולצלם מלמעלה, אבל מה עושים כשמצלמים נוף ואין לנו מצלמת רחף? מאלתרים. יורדים לגובה הקרקע, מחפשים אלמנט מיוחד שיהיה בקדמת התמונה (פרח, דמות) או ימסגר אותה (ענפים, מבנה כלשהו. יותר על קומפוזיציה בפוסט הזה).


ואם מצלמים משפחה וילדים? כמה תמונות כבר צריך ואפשר של בני המשפחה מסתכלים קדימה ומחייכים? שחקו עם גובה המצלמה, תנו למצולמים לרדת לגובה הרצפה והחזיקו מצלמה מעליהם, רדו עמם נמוך, התקרבו צפוף צפוף כדי לתפוס רגעים מיוחדים ואינטימיים או התרחקו ממש רחוק כדי לשמור את רגעי הדנימיקה ביניהם מבלי להיות מעורבים בתמונה.




תפתחו אינסטגרם ותראו אילו תמונות עוצרות את תשומת ליבכם – האם כוכבנית כזו או אחרת במבט חייכני ומפתה למצלמה, או אולי דוקא צילום מיוחד שדורש התבוננות עמוקה יותר, מחביא מאחוריו איזה סיפור כמוס?


אז הנה המשימה שלי עבורכם - קחו את החפץ הכי טריוואלי שקופץ לכם לעין ותפיחו בו חיים,

מחכה לראות ולשמוע מה יצא.




53 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול