כשהיתי מבקשת מהילדים שלי לחייך למצלמה - אחד היה עושה איזו עווית מעושה ואילו השני היה בכלל בורח רחוק ככל האפשר, מותיר אותי עם צילומים של ישבן מתרחק של דמות רפאים מרוחה. בחיי שניסיתי לבקש יפה,
להבטיח הבטחות,
ולהתחנן בכל ליבי.
זה לא עבד.
אז איך מצלמים ילדים? קודם כל, במהירות תריס גבוהה. עדיף כמה שיותר, מינימום של 1/150 כשהם סטטים יחסית ו1/300 ומעלה בתנועה. אם צריך - עולים באיזו, כשהיום רב ככל המצלמות יכולות להתמודד עם איזו גבוה בקלות. אם אתם מצלמים בנייד, נסו להיות במקום עם מקור אור טוב וחזק, אחרת הנייד מוריד אוטומטית את המהירות והתמונה לא תהיה חדה.
אוקיי, אבל גם תריס ממש מהיר לא יפתור פרצוף חמוץ למצלמה.
ילדים, וגם רב המבוגרים, משתעממים מהר (ולרב גם לא יודעים) לעשות פוזות מלאכותיות וחיוך רחב כשאין להם שום גירוי מעניין.
נכון שכל צלמ.ת מגיעים עם ארסנל תנוחות לתמונות בסיס, אך אף אחד לא יכול להבטיח שהילדים יזרמו על דגמון לפי הספר.
אז מה כן אפשר?
הביאו אתכם משחקים שיגרו אותם ואף מוסיפים צבע ועניין לתמונה.
עם תום יום העצמאות, עטתי על חנויות משחקים ומילאתי את המחסן שלי בספריי שלג - עכשיו בדיוק הוא במחיר מאוד זול וממלא את הקטנים בהמון אושר.
גם בלי ספריי תמיד אפשר למצוא בחנויות בועות סבון, בובות שהם אוהבים, חבל קפיצה.
תאספו פרחים, צלמו אותם באיסוף ובזריקה לאויר.
אם הילדים שלכם אוהבים לרקוד - זה הזמן לעשות ריקודים במעגל, משחקי תופסת וריצות. הם גם מאפשרים לילדים להשתחרר ולהוציא מרץ לקראת צילומים יותר רגועים בהמשך.
הביאו אתכם בדים מתנפנפים לדוגמאת צעיף בבד חצי שקוף או שמלות "מסתובבות". כל אלו ישמחו את הקטנטנים ויתנו עוד מרקמים ותנועה לצילומים.
ואם כבר השתוללות - מספיק חם (עד חם מדיי) כדי לשלב רובי ומשחקי מים, רק תזהרו על המצלמה.
כמו שכבר כתבתי בפוסטים קודמים - זה לא משנה אם אנחנו מצלמים את הילדים עבור עצמנו בבית או כצלמים בתשלום, כי בשורה התחתונה המצולמים צריכים להנות מהחוויה והזכרונות הכי טובים נשארים מרגעים וחיוכים אמיתיים שנתפסו בעדשה.
יאללה, קחו מצלמה, צאו עם הילדים החוצה ותנו גם לעצמכם להוציא את הילד שבפנים.